מאת סטיבן ריינברג

כתב

הורים חוששים לעתים קרובות שסרטים אלימים עלולים לגרום לאלימות בקרב ילדיהם, אך מחקר חדש מציע כי סרטי PG-13 לא יהפכו את ילדיך לפושעים.

חוקרים מצאו כי כמו PG-13 סרטים הפך אלימה יותר בין 1985 ל 2015, שיעורי הכולל של רצח ואלימות למעשה נפל.

"זה לא נראה כי PG-13 סרטים מדורגים יש השפעה כלשהי על הצופים," אמר החוקר הראשי כריסטופר פרגוסון. הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטטסון בדלאנד, פלורידה.

ילדים עשויים לשחזר את מה שהם רואים בסרטים במהלך המשחק, אמר פרגוסון, אבל החידושים המשעשעים שלהם אינם הופכים לאלימות של ממש, כמו בריונות או תקיפות.

אבל הדו"ח היה תחת אש מאת דן רומר, מנהל המכון לתקשורת המתבגר של אוניברסיטת פנסילבניה. הוא אמר שהנתונים הנחקרים אינם יכולים להסיק מסקנות על השפעות הסרטים על אלימות.

"למחברים יש מודל מאוד פשטני של האופן בו התקשורת ההמונית עובדת, ויש להם אג'נדה שמנסה להראות כי התקשורת האלימה מזיקה ולא מזיקה", אמר רומר. "מה שנדרש הוא ניתוח דוחה ולא בחירת דובדבנים של נתונים נוחים".

מחקרים קודמים הציעו שהורים עלולים להפוך לרגישות לאלימות בסרטי PG-13, מה שיגביר את סיכוים של הילדים לראות אותם - במיוחד כאשר אלימות הנשק מוצגת כצדקה.

אבל חוקר פרגוסון אמר כי התקשורת היא פשוט מטרה קלה עבור אנשים שרוצים לתבוע את הקרקע המוסרית. התקשורת המאשימה מעניקה לאנשים תחושה של שליטה מזויפת.

"זה נחמד להגיד, 'בואו נפטר את הדבר הזה ואז זה יעשה את כל הבעיות האלה ללכת", אמר. "זה סוג של תשובה פשטנית."

ד"ר מייקל ריץ ', מנהל המרכז לתקשורת ובריאות ילדים בבית החולים לילדים בבוסטון, סקר את הממצאים. לדבריו, המחקר החדש מנסה לפשט נושא מורכב.

"בעוד האלימות פוחתת, זה לא מצדיק את המסקנה שאנחנו לא מושפעים אלימות בתקשורת שלנו", אמר ריץ '. "כרופא ילדים, אני מודאג יותר מהאלימות שילדים חווים כל יום, וזה לא משתקף בסטטיסטיקה של פשע".

נמשך

מה שאנשים חווים ביותר הוא תוקפנות מיקרו, כמו בריונות, אמר ריץ '. בעוד הוא רואה בסרטים השתקפות של החברה, הוא הוסיף כי הסיבות לאלימות ותוקפנות רבות. "זאת בעיה מורכבת, "אמר.

אבל ברור כי לאלימות בתקשורת יש אפקט קהות, מה שהופך את הצופים פחות מוטרדים ממנה, הוא אמר. "זה, בין השאר, למה התקשורת האלימה תמיד צריך לעלות על הנמלה," הסביר ריץ '.

אלימות תקשורת מלמדת את הילדים שהעולם הוא אלים יותר ממה שהוא באמת, ורובם מגיבים על ידי הפיכתם לפוחדים יותר, לא אלימים יותר או תוקפניים, אמר.

"האלימות הרבה יותר נדירה מאשר פחד וחרדה, "אמר ריץ'. "אנו מוצאים שרוב הילדים הנושאים נשק לבית הספר עושים זאת להגנה".

לצורך המחקר, סקר פרופ 'פאטריק מארקי, פרופסור לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פרגוסון וווילאנובה, נתונים של חוקרים אחרים על סרטי PG-13, יחד עם נתוני הפדרציה הפדרליים של ארה"ב בנוגע לפשעים אלימים ולסקר הלאומי לפשעי פשע.

אבל רומר אמר כי נתונים לא ניתן להשתמש כדי להסיק מסקנות על ההשפעות של סרטים על אלימות.

למרות הירידה החדה באלימות בקרב בני הנוער מאז אמצע שנות התשעים, שיעור הרציחות היה יציב הרבה יותר, אמר רומר.

"ונתוני הרצח אפילו לא מתמקדים ברצח רצח של בני נוער, וזה מה שמישהו ירצה להסתכל עליו אם אחד באמת היה מעוניין בהשפעות של אלימות באקדחים בסרטים פופולריים", הוסיף.

אלימות הרובים בקרב הצעירים עלתה באופן דרמטי כאשר היא הפכה נפוצה יותר בסרטים PG-13 בסוף 1980s בתחילת 1990, רומר ציין.

ריץ 'אמר כי הורים יכולים להשתמש בתקשורת כדי ללמד את ילדיהם. הוא הציע להורים לצפות בסרטים האלה עם ילדיהם ולעזור להם להגיב על רגשותיהם ופחדיהם לגבי מה שהם רואים.

"הורים יכולים לעזור להנחות את ילדיהם למקובל ומה לא", אמר ריץ '. "ילדים תמיד לומדים, אבל את הלמידה הזאת אפשר לעצב ולשנות".

הדו"ח פורסם ב -17 בינואר בכתב העת רבעון פסיכיאטרי.